<h1>ראבי"ה סימן תתקי"ד</h1>
<h2>דף פז.</h2>
ועוד התשוב' רבי' אב"ן, אל משמעתך חביבי נכדי סרתי על עסק לאה שניסת לראובן והיה לו בנים ממנה ובת, ומת ראובן וניסית ליעקב ומת יעקב בלא בנים, ואחר מיתת יעקב נתנה כבינתה ושאר מטלטלין לבתה ומתה לאה. ועכשיו באים אחיה בני ראובן ותובעים מאחותם מה שיש לה שנתנו לה אימנו ואומרי' לא נשבעה אמנו על כתובתה והנכסים בחזקתינו הם. דעתי נוטה שזכתה הבת מכל צד, שאם באים האחים להוציא מיד אחותם [מכח] אביהם ואו' לא נשבעה אמם על כתובת' והנכסים בחזקתינו הם אפי' יש להם עדים כי של אביהם היו הנכסים האילו שביד אחותם [אין] יכולין להוציא מידה, דהכי אמרי' בריש פרקי' אלמנה ניזונת במסכת' כתובות [צ"ו ע"א] אלמ' שתפסה מטלטלין בכתובתה מה שתפסה תפסה ואין היתומי' יכולין להוציא מידה, ובתה נמי הבאה מכחה אין מוציאין מידה אפי' אם נתנה לאה באלמנות ראובן וכ"ש כשנתנה אחרי שנתאלמנה וניסית ליעקב דיעקב לוקח הוי בנכסי [לאה], וכי מת יעקב חזרו ללאה מכח יעקב, דכיון דרגילינן וכתבינן דין נדוני' דהנעלת ליה ומקבלן הבעל בשומ' הרי הכל בחזקתו ואין האחין יכולין לומר של אבינו הוא, וכ"ש עתה שאין להם עדי[ם] שהיו של אביהן שאין יכולין להוציא. ואם הם באי' מכח אמם ואומ' לא נתנה לך אמנו כלום אלא הפקיד[ה] בידך או תפסת מעצמך במות אמנו, עליהם להביא ראיי', ואם אין להם ראיי' ויש עידי צוואה או יש לה עידי מתנה אין להם עלי' אפי' שבועה. ואפי' אם היו החפצים ביד האחין היה להן ליתן לה משום מצוה לקיים דברי המת, ואפי' איכא ב"ד דסביר' להן דאין כופין על מצוה לקיים דברי המת ומיהו היכא דנתקיי' ותפסה לא מהדרינן ע[ו]בדא. ואם אין לה עידי מתנה ולא עידי צוואה תשבע שבמתנה גמורה נתנה לה אימ' אותם החפצים ותפטר, כי מטלטלי' אינם צרכי' לא עדי' ולא שטר וקניין אלא משיכה, וצור ישראל יאיר עינינו בתורתו. ואני אבי העזרי כתבתי דעתי על זה הדין בסימן תתקכה.
<h2>דף צו.</h2>
תשובת זקיני רבי' אב"ן, ששאלתם בנו של ראובן הי' לו זקוק וחצי ביד שמעון אחי אביו, וחלה בן ראובן ושלח אחר עדים וצוה בפניהם ונתן אותו זקוק וחצי לראובן ולא מיחת אשתו, והקי' עליו חוליו, ושלח עוד אחר שמעון דודו ואחרי עדים ואמר לשמעון זקוק וחצי שיש לי בידך תנוה לאבא אחיך ואז מיחתה אשתו ונפטר לעולמו, ואפטרופוס של האלמנה תפש לשמעון לדין וטענו זקוק וחצי שיש לי בידך משלה ושל בעלה תנוה לה, והשיב שמעון בעלה נכדי צוה אותי לתת לראובן אביו וקימתי את דבריו, וחייבו ב"ד את שמעון לתת לה הכסף, ואמ' שמעון כתבו לי פס"ד מאיזה טעם דנתוני ואראה לחכמי' ואם כדי' דנתוני אקיי'. אפיטרופא של האלמנה תבע את שמעון וכו', כאשר כתבתי, וראינו שאין במתנתו של ראובן כלום מפני כמה דברים וחייבנו שמעון לתת הכסף לאלמנה, ועוד שהרי הולך על משענתו, ועוד שהרי מיחת האלמנה במתנה ומה שהרא' מן השמים כתבנו וחתמנו. והביא ראובן אותו פסק דין לפנינו וראינו ששמעון עשה כדין שנתן לראובן את הכסף ואין לאלמנה על שמעון כלום ודינה עם ראובן, שאפי' אם לא ציוה בנו של ראובן לתת לאביו היה הדין לתת לו שהרי הוא יורש את בנו כי לא היה לו יורש אחר, דתנן [כתובות פ"ד ע"א] מי שמת והיה עליו כתובת אשה וב"ח (וירושי') [ויורשין ר'] אומר ינתנו לכושל שבהן, ר' עקיב' אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שהכל צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה, והילכ' כר' עקיב', הכ' כיון דצריכה שבוע' (בדין) [כדין] הבא ליפרע מנכסי יתומי' ינתן לאב שהוא יורש ואין צריך שבועה, (ובדין) [וכדין] עשה שמעון ואין לחייבו, וכל שכן השתא דצוה לתת לו מצוה לקיים דברי המת. [ו]אי משום שהלך על משענתו בבית הויא חזרה ממתנתו אמרו ב"ד דהמתנה לאו מתנה היא, עמד והילך בשוק תנן [גיטין ע"ב ע"א], והכא לא הילך בשוק. ואי משום דחזר וצוה ונתבטלה הראשונה, איברא ולא נתבטלה, דכי אמרי' דייתיקי [ב"ב קל"ה ע"ב] היינו היכא דכתב ללוי וחזר וכתב ליהודה דודאי חזר (מלוה) [מלוי], והוא הדין אם צוה לתת ללוי וחזר וצוה לתת ליהודה דודאי אחרון קנה דהדר ביה מראשון, אבל הכא דתרווייהו לאחד אין כאן ביטול אלא קיום. ואי משום (דמיהת) [דמיחת'] בשניי', לא הויא מחאה דהא (קיומא) [קיימה בראשונה], ועוד דבשנייה הי' במעמד שלשתן וקנה מיד כשאמר הכסף שביד' תניהו לפלוני וכיון דקנה שוב אינה יכולה למחות. ועוד הא מעשי' בכל יום שאדם נותן מטלטלי' בלא דעת אשתו אע"פ שמשועבדים לה בזמן הזה, ואם הם רוצי' להשוות שיעבוד מטלטלי' לשיעבוד קרקעות לא יתן אדם מטלטלין בלא אשתו, אלא ודאי כי תקינו דורות האחרוני' כתובת מטלטלי' מפני שאין להם שדות וכרמ' בזמן הזה דומי' דקרקעות תיקנו, ומטלטלין שהן בעין לאחר מיתה, וסמכו בשעת הדחק על ר' מאיר שאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה אפי' בזמן דאיכא מקרקעי [כתובות פ"א ע"ב], ותיקנו דומי' דגמלים של ערבי' [שם ס"ז ע"א] ותותבא דבי מכסי ושקי דתרו... ואשלי דקמבוני' שהן מטלטלי' שהן בעין, ואפי' מטלטלין שאינו בעין והיא תופסת אותן נשבע' כמה יש בידה וגובה השאר מן המטלטלין שהן בעין בשומת ב"ד ואע"ג דתפסה לאחר מיתה, הכי אמרי' [שם צ"ו ע"א] (אלמא) [אלמנה] שתפסה (ד)מטלטלין בכתובתה מה שתפסה תפסה ואין כח ביד חכמי' להוציא מידה אפי' בזמן שהי' שיעבודה על הקרקעו' וכ"ש עתה ששיעבוד' על המטלטלין, אבל להוצי' מטלטלין שהן ביד יתומי' וליתן לא ראיתי מימי בזמן הזה. ואם מה שחייבו את שמעון משום דר' נתן דאמר [שם פ"ב ע"א] מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה (וכן) [וכו'], הא (ד)אמרי' לא אשכחן תנא דמיקל תרי קולי בכתובה, דר' מאיר דאית ליה מטלטלין משתעבדי' לית ליה דר' נתן ור' נתן (אית) [לית] ליה דר' מאיר, הילכ' אפי' היה ביד שמעון הכסף לא היה להם להוציא מידו לתת לה, וכ"ש שנתן שאין לחייבו ליתן לה.
ועוד התשוב' רבי' אב"ן, אל משמעתך חביבי נכדי סרתי על עסק לאה שניסת לראובן והיה לו בנים ממנה ובת, ומת ראובן וניסית ליעקב ומת יעקב בלא בנים, ואחר מיתת יעקב נתנה כבינתה ושאר מטלטלין לבתה ומתה לאה. ועכשיו באים אחיה בני ראובן ותובעים מאחותם מה שיש לה שנתנו לה אימנו ואומרי' לא נשבעה אמנו על כתובתה והנכסים בחזקתינו הם. דעתי נוטה שזכתה הבת מכל צד, שאם באים האחים להוציא מיד אחותם [מכח] אביהם ואו' לא נשבעה אמם על כתובת' והנכסים בחזקתינו הם אפי' יש להם עדים כי של אביהם היו הנכסים האילו שביד אחותם [אין] יכולין להוציא מידה, דהכי אמרי' בריש פרקי' אלמנה ניזונת במסכת' כתובות [צ"ו ע"א] אלמ' שתפסה מטלטלין בכתובתה מה שתפסה תפסה ואין היתומי' יכולין להוציא מידה, ובתה נמי הבאה מכחה אין מוציאין מידה אפי' אם נתנה לאה באלמנות ראובן וכ"ש כשנתנה אחרי שנתאלמנה וניסית ליעקב דיעקב לוקח הוי בנכסי [לאה], וכי מת יעקב חזרו ללאה מכח יעקב, דכיון דרגילינן וכתבינן דין נדוני' דהנעלת ליה ומקבלן הבעל בשומ' הרי הכל בחזקתו ואין האחין יכולין לומר של אבינו הוא, וכ"ש עתה שאין להם עדי[ם] שהיו של אביהן שאין יכולין להוציא. ואם הם באי' מכח אמם ואומ' לא נתנה לך אמנו כלום אלא הפקיד[ה] בידך או תפסת מעצמך במות אמנו, עליהם להביא ראיי', ואם אין להם ראיי' ויש עידי צוואה או יש לה עידי מתנה אין להם עלי' אפי' שבועה. ואפי' אם היו החפצים ביד האחין היה להן ליתן לה משום מצוה לקיים דברי המת, ואפי' איכא ב"ד דסביר' להן דאין כופין על מצוה לקיים דברי המת ומיהו היכא דנתקיי' ותפסה לא מהדרינן ע[ו]בדא. ואם אין לה עידי מתנה ולא עידי צוואה תשבע שבמתנה גמורה נתנה לה אימ' אותם החפצים ותפטר, כי מטלטלי' אינם צרכי' לא עדי' ולא שטר וקניין אלא משיכה, וצור ישראל יאיר עינינו בתורתו. ואני אבי העזרי כתבתי דעתי על זה הדין בסימן תתקכה.
